החבר הכי טוב שלי

כל בן אדם צריך שיהיו לו חברים. אנשים קרובים שיוכל להסתמך עליהם בעת צרה . אני גיליתי מי החברים שמחזקים ומנחמים אותי כל השנים

החבר הראשון שלי והכי נאמן לי היה מאז ומתמיד האוכל. ואם לדייק האוכל הוא החבר'ה שלי . אנחנו חבורה כזאת של חברי נפש אני הלחם הבשר המטוגנים המתוקים ובעיקר החבר כי מנחם וטוב השוקולד.

מאז שאני זוכר את עצמי זה אני והשומן. והמפתיע ביותר הוא שנולדתי רזה , ממש תת תזונה. בשנתיים הראשונות הייתי עור ועצמות. ההורים שלי היו מאוד מודאגים מהמוטציה שנולדה להם וחיפשו מרפא לבעיה. לבסוף נמצא איזה פרופסור מיוחד בשם רחמינוב או משהו כזה שלאחר סקירה קצרה אמר להורי " תנו לילד לאכול את מה שאתם אוכלים. לא מעניין אותו אוכל של תינוקות" . אבא שלי הביט בו ואמר " מה זאת אומרת מה שאנחנו אוכלים? אני אוכל פסוליה ופיתות וחומוס ושוקולדות וחריף " רחמינוב הביט בו ואמר " אז תן לו לאכול את זה ".

ההורים שלי לא כל כך האמינו לפרופסור אבל החליטו לנסות ובאותו ערב ישבתי על ברכי אבי וטרפתי צלחת פסוליה. אבא שלי צרח לאימי מהשולחן " הרצליה (כן ככה קוראים לאימא שלי אבל זה כבר סיפור אחר) הילד התחיל לאכול". ובאמת מאותו רגע התחלתי לאכול ואפשר לומר שעד היום לא הפסקתי.

כשהייתי ילד , הייתי כבר ממש שמן. אני מתכוון לחבית , באמת. אני הייתי הראשון בכיתה שלבש חזייה . בגיל 12 עברתי לחזיות הנקה . בכיתה ח' בנים היו מתאמנים עלי איך לפתוח חזיות .

תמיד היתה בעיה לקנות לי בגדים . אתם יודעים כשהייתי בן 7 או 8 יזהר כהן זכה באירוויזיון ולכולם היתה חולצה כזאת של יזהר כהן שר עם הלהקה רק אצלי יזהר כהן היה מרוח והלהקה נראתה כמו טפט. אני חושב שעל החולצה שלי היתה הפעם הראשונה שאנשים ראו תימני שמן.

אמא שלי היתה לוקחת אותי לחנות מיוחדת ביפו ת"א לקנות לי בגדים . היינו מגיעים אליו בערך פעם בחודש כי קצב הגדילה שלי היה כמו של כלב רק במידות ,גדילה של שנה אצל ילד רגיל אצלי זה היה 7 שנים. כל פעם שהיינו מגיעים אליו הוא היה מתחיל למדוד אותי ופונה לאמא שלי

"גב' עזר מה זה הבאת לפה היפופוטן " .

ואז שבוע אחרי יש מסיבת כיתה והבגדים שוב לא עולים עלי. אמא שלי היתה באה מנחמת אותי ומתחילה לשכנע אותי שבדיוק היא קנתה לי בגדים חדשים. היא היתה מביאה לי מכנסי פדלפון שלה עם חולצה פרחונית , מוסיפה על זה חגורה של אבא שלי וזהו. היא היתה אומרת לי תעשה רגע ככה(בעצם מעמידה אותי בפוזת ריקוד מימי הדיסקו) וממלמלת לעצמה "ממש ג'ון טרבולטה", ואז היא היתה מתלהבת מהיצירה ורצה איתי לסלון להעיר את אבא שלי שנרדם מול הסרט בערבית וצורחת אליו :

" אדוארד זה לא טרבולטה?"

אבא שלי היה פוקח את עיניו בבהלה מבין על מה הצעקות וממלמל:

" טרבולטה, טרבולטה" .

בכלל צריך להבין שמראש לא היה לי סיכוי . אני רבע גרוזיני רבע פרסי רבע חלבי ורבע עירקי .זה ראש פלטה שעירות יתר קמצנות ואף בגודל של יבשת . כשנולדתי הייתי כל כך מכוער שהאחות באמצע הלידה רצה להקיא. הרופאה יצאה אל אבא שלי מסרה לו אותי ואמרה :

" מזל טוב מר עזר נולד לך קוף" .

באמת , הייתי גוש שיער שחור ואף . אין מה לעשות יש לי אף ענקי. זה לא אף זה קרנפאף. במסיבות כיתה אם הייתי עומד ליד הפתח אנשים שהיו נכנסים היו תולים את המעילים שלהם על האף שלי. כשהייתי חיל היו עוצרים לי טרמפים רק מזה שהייתי עומד על המדרכה .

סבא שלי תמיד היה מסתכל עלי בוהה על האף ואומר "אשלון אינף ! וואלה אתה תעמוד מול השמש תעשה ליקוי חמה".

ולמה אני מספר לכם את כל זה ? האמת שאין לי מושג. אולי בגלל שאני שוב בתקופה הזאת של השנה שאני אומר לעצמי שאני חיב לרדת במשקל, שהג'ינס שוב קצת לוחץ וכשנותנים לי למדוד חולצה והיא קטנה עלי ישר אני אומר " זה לא בגלל הבטן פשוט יש לי כתפיים רחבות" .

אז אולי הגיע הזמן לקבל את עצמי ככה , כמו שאני . גבר שמנמן שאוהב לאכול שלעיתים נתקף בולמוס של מתוק , שיודע שאם היה יורד 10 קילו במשקל הוא היה נראה יותר טוב ויותר בריא ושאם הוא היה משלב ספורט אז בכלל אולי היה חי לנצח. אבל מצד שני אף אחד לא יכול לחיות לנצח אז בשביל מה לסבול עם דיאטות וריצות ומשקולות? אני הולך להכין לי קבבוני טלה מגולגלים בפיתה עבה עם טחינה צ'יפס ולקנח בבן אנד ג'ריס ושימות העולם כי חברים טובים אף פעם לא מחליפים !