המוזיקה ואני

מוזיקה ! מה היינו עושים בלי מוזיקה?

עוד הרבה לפני שבכלל חלמתי להיות שחקן המוזיקה כבר השתלטה לי על הלב. אני זוכר איך כילד שמנמן בן 3 אמא שלי היתה מנקה את הבית ושומעת טריפונס. כמובן שעד היום אני חולה על מוזיקה יוונית . ואז פתאום שמעתי את כוורת וגזוז אחריה וזה הפליא אותי שאפשר גם לשמוע מוזיקה וגם לצחקק כמקשיבים למילים.

אני זוכר שכנער הדבר הראשון שהייתי עושה כשהייתי מגיע הביתה מבית הספר זה להכניס קסטה (כן קסטות – אני עד כדי כך עתיק) לרדיוטייפ לפתוח רשת ג' ולהמתין לשירים שאהבתי כדי להקליט אותם. מי ידע אז שכ 30 שנה אחרי זה אני אקליד את שם השיר בטלפון ניד ואשמע אותו באוזניות ללא כבל ובלי ששום שדרן יפריע לי באמצע השיר.

המוזיקה תמיד הכניסה בי שמחה לכל הגוף. היא סחפה אותי לעולמות אחרים , הכירה לי תרבויות חדשות , מקומות חדשים , למדתי דרכה אנגלית , ערבית . היה משהו מאוד רומנטי בלהמתין שבועות שיגיע התקליט של הזמר או הלהקה האהובים עלי , לסוע לחנות התקליטים לקנות תקליט חדש להגיע הביתה להניח אותו על הפטיפון ולהיחשף לצלילים החדשים. יש משהו אחר בהמתנה למוזיקה חדשה , יש איזו שהוא אושר אחר בזה שלא הכל זמין ומיידי.

המוזיקה חשפה אותי לעולם הבמה איכשהו בתוכי כבר מאוד רציתי להופיע ואפילו לא ידעתי שאני רוצה . אני זוכר את עצמי עומד בסלון בבית הורי על במה מאולתרת מנגן בגיטרה דמיונית ושר לקהל שנמצא אצלי בראש את תנו לי רוקנרול של תיסלם. איזה אושר !

שנים לאחר מכן גיליתי את החבר הכי טוב שלי -את ההומור ( גם השוקולד הוא החבר הכי טוב שלי אבל זה לפעם אחרת). המוזיקה וההומור אלו בעצם 2 חברים שהולכים איתי יד ביד מבוקר עד לילה כשעצוב לי וכששמייח לי , תמיד הם איתי.

אז זה רק טיבעי שאני אשלב אותם יחד . שנים שפחדתי לעלות על במה עם משהו מוזיקלי . אבא שלי תמיד היה אומר לי שזמר אני בחיים לא אהיה (הוא גם חשב שכשחקן לא יצא ממני משהו...) בבית הספר למשחק דיכאו את היצר המוזיקלי שלי מהרגע הראשון בברוטאליות קשה . וכך יצאתי לקריירה שלי בידיעה שהמוזיקה היא בגדר חלום או תחביב לבית.

יום אחד הוזמנתי לאודישן למחזמר בילי אליוט הלכתי לאודישן בידיעה ברורה שלא אתקבל, הרי מי יקח אורנגאוטנג שחור סמי ניאנדרטאלי למחזמר זוהר שכזה? ועוד שחקן שכולם כל הזמן אמרו לו שהוא לא זמר ולא רקדן ? אך אלילת התיאטרון התערבה למעני ומצאתי את עצמי באחת ההפקות הזוהרות המקצועיות והמדהימות ביותר . שרתי , אפילו בקולות , ריקדתי (גם נפלתי על התחת פעם או שתיים...) ונהנתי מכל רגע.

ואז אמרתי לעצמי fuck it (את זה לא למדתי מהמוזיקה...) הגעתי לגיל שאני יכול להתחיל, אפילו שאני לא המוזיקאי הכי מחונן ואפילו שאני לא זמר עם קול מיוחד, אני אוהב מוזיקה ואני מתחיל לשלב אותה גם על הבמה. האבסורד שמאז בילי אליוט יצא לי להופיע רק בהפקות מוזיקליות בהן אני שר וסוג של מרקד ..

ועכשיו יש לי מופע חדש שנקרא "שרשרים" - מופע שירת המונים הומוריסטי" . מה זה אומר ?

שאנחנו נפגשים וככה בלי הכנה מוקדמת ועם הרבה הומור לומדים לשיר יחד שיר. במקום שילוב של קולות מקצועיים אני מוצא כל מיני תוספות מצחיקות לשיר ואתם הופכים ללהקה ששרה ונהנית וצוחקת מזה .

זאת טעימה קטנה מהמופע : https://youtu.be/zaRznFuMMp

אז יאללה תנקו את הגרון ובואו לבמה.